עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית מכלל הנכסים אשר נצברו במהלך חייהם המשותפים, נכסי מקרקעין, דירות, בעלות על עסקים, פנסיה, ביטוחים, מכוניות, תוכניות חיסכון, קופות גמל, ניירות ערך, וכיוצ"ב. לעיתים הדבר גורם הפסד רב לצד שהביא עימו נכסים ורכוש רב, המוצא עצמו נאלץ לוותר על נכסיו בשל דרישת הצד האחר, המתנה את סיום הקשר בקבלת רכוש, ויתכן שהוא אף היוזם את הליך גירושין.
למרות שלכאורה עריכת הסכם ממון הוא עניין מלחיץ, ובדר"כ אין בני הזוג חפצים לדון בו ערב נישואיהם, יש לראות בו את החיוב שכן הוא נותן ביטחון לשני הצדדים ומוריד מתחים באופן שבו כל אחד מהצדדים יודע מראש מה יעשה בדירה, מה יהיה עם הכספים, האופציות הפנסיה וכיוצ"ב. היתרון הגדול והמשמעותי הוא שבמקרה, של פירוד או גירושין הסכם הממון "ההוא שנשכח במגירה" מקצר תהליכים, חוסך מאבקים משפטיים ומלחמות מיותרות בין בני הזוג.
היתרון הגדול של עריכת הסכם ממון הינו בכך שהוא נועד להבטיח שמי שמתחתן, לא עושה זאת רק בגלל הידיעה שהצד השני בעל נכסים, שאותם יוכל להשיג בהמשך באמצעות גירושין.
ניסיון החיים מראה שללא הסכם ממון, עשוי להתנהל במקביל להליך הגירושין מהלך של סחיטה כלפי הצד האחר, ומשכך מטרת עריכת הסכם הממון נועדה בין היתר למנוע מאבקי כוח והשליטה בין בני זוג, להסדיר את העניין הכספי מראש, במטרה לצמצם את הנזקים המתלווים להליך הפירוד או הגירושין.
כמו כן, במקרה של נישואים שניים, הסכם ממון יכול לשמש להגנת על צרכיהם של ילדים מהנישואים הקודמים, אשר באופן טבעי חוששים שכספים או ירושה לה הם זכאים תעבור לבן הזוג החדש המתגרש ולכן רצוי להכין צוואה בנוסף להסכם הממון.